<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קפ"ו</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אמר רב יהודה הבודק צריך לברך כו' והלכתא על ביעור חמץ כתב הרב ר' אהרן בשם רבו הרמב"ן ז"ל דכל המצות שהן חובה על אדם לעשותן בגופו או ע"י שלוחו ממש והוא בא לברך עובר לעשייתן דברי הכל מברך עליהן בלמ"ד כגון ציצית ותפלין של יד שהן קודמין לשל ראש. ותרומה וחלה דבעי' שלוחו ממש בכולן מברכין להפריש בלמ"ד. ברכות שאינן עובר לעשייתן כגון נטילת ידים דאכתי גברא לא חזי לברוכי כדמיטנפי ידיה. ולולב מדאגביה נפק ביה מדינא דאורייתא אלא שהוא מברך עדיין על שירי מצוה שהוא הנענוע. וכן תפלין שבראש דאינו ממש עובר לעשייתן דבחדא מצוה הויין תרוייהו של יד ושל ראש עד שאסור לו לשוח ביניהם. וכיון דאתחיל בהו והניח של יד לא (חשיבתו) [נחשב] של ראש עובר לעשייתן לגמרי וכיון שכן מברך עליהן בעל. וכן מצות שאפשר לו ע"י אחר ואינן מוטלות עליו כלל כגון שחיטה בחולין ומילה בבן חבירו וכל כיוצא בהן שאינן מוטלות עליו באלו כולן דברי הכל מברך עליהן בעל. לא נחלקו אלא במצות המוטלות עליו ואפשר ע"י אחר ואפי' אינו שלוחו כגון בדיקה ומגלה ושחיטת קדשים ומילה בבנו וכל כיוצא בהן וברכתן עובר לעשייתן רב פפי סבר (ז'.) כיון דברכי' עובר לעשייתן ומצות אלו מוטלות עליו ברכתן בלמ"ד. ורב פפא סבר שאלו עשאן אחר ואפי' שלא מדעתו כלל יוצא ידי חובה אינו מברך בלמ"ד אלא בעל ואהא פסקינן והלכתא בעל. ומה שאנו מברכין בשופר לשמוע קול שופר מפני שהברכה על השמיעה והשמיעה אי אפשר אלא בו ממש. ומה שאנו מברכין על הטבילה משום דזמנין דגברא לא חזי כגון טבילת גר דאכתי גברא לא חזי דלאו בר מצוה הוא עד בתר דטביל וכיון שכן תקנו נוסח אחד לכולן ומה שאנו מברכין בנר חנוכה בלמ"ד משום דאי אפשר גם כן אלא (בזמן) [בשמן] שלו או לאשחתא בפריטי כדאיתא בשבת.
